ב-26 בנובמבר 1961, הופיעה ידיעה מפתיעה ב"ניו-יורק טימס" תחת הכותרת "זיוף עתיקות קדום נחשף בעיראק". וכך דווח שם:

"כאשר חפרו הארכיאולוגים בתחילת השנה בעיראק בעיר האשורית העתיקה נמרוד, הופתעו למצוא יצירות מגולפות לא אשוריות אלא 'מצריות'. [החפירות] התמקדו שם לאחרונה במבצר שלמנאסר - מפקדת הצבא האשורי מהמאה התשיעית ועד לשלהי המאה השמינית.

”אם כי החצאיות של נושאי המנחות הן טיפוסיות אשוריות, השנהבים מגולפים בסגנון הקודם לתקופה בה נעשו במאות שנים. אילו נמצאו במקום אחר, היו מזהים אותם כמצריים... סבורים שהם "עתיקות מפוברקות". שמטרתן היתה לספק את טעמם של העשירים לעתיקות.

"ההסבר שניתן השבוע על ידי דוד אואטס, העומד בראש משלחת החפירות בנימרוד מטעם  'בית הספר הבריטי לארכיאולוגיה',  הוא  שהארכיאולוגים חשפו חנות עתיקות ((antiques אשורית קדומה - הגילופים 'המצריים' נעשו על ידי אומנים מקומיים על מנת לספק את דרישותיהם של קליאנטים עשירים ל'ענתיקות' נכריות... חדר אחד באורך כ-30 מטר מלא בהם, ושלוש עונות חפירה לא הספיקו על מנת לרוקן אותו. שני חדרים נוספים המכילים שנהבים עדיין לא נפתחו."

נמצא שם גם פסל בדמותו של שלמנאסר וכתובת המעידה על שביעות רצונו של המלך מן הפסל "בעל דמיון מאוד מוצלח לעצמו".

אותם פרטים הופיעו מאוחר יותר גם ב-Science Digest (מרץ 1962) תחת הכותרת: "זיוף עתיקות היתה אמנות קדומה".

החופרים לא השכילו להבין מדוע כל כך הרבה אמנות בשנהב, המשקפת סגנונות מצריים הקודמים לשלמנאסר השלישי בלמעלה מחמש מאות שנה, ממלאים את המפקדה הצבאית שלו. מלוואן והארכיאולוג המייצג אותו באתר, דוד אואטס, לא הצליחו להעלות רעיון מוצלח יותר מן הסברה שבמפקדתו של שלמנאסר היו בתי מלאכה לזיוף עתיקות.

אפילו אגתה כריסטי, (רעיתו של מלוואן) שהראתה ענין רב בעבודתו הארכיאולוגית של בעלה, לא מצאה פתרון מוצלח יותר לתעלומה, וזאת, אם כי הכרך הראשון של "תקופות בתוהו", על פרקי אל-עמארנה שבו, עמד על המדפים מאז 1952.

ממצאי מטמון זה, שנמצא במפקדה הצבאית של שלמנאסר, של חפצי אמנות משנהב בסגנון מצרי קדום אינם "ענתיקות מזויפות". בהתאמה מלאה עם השחזור שלנו נמצאו חפצי אמנות מצרים מימי אח'נאתון במפקדתו של שלמנאסר. לא אוכל לומר "כפי שציפינו" - מנקודת הראות של השחזור יכולנו לקוות ששנהבים אלה ימצאו באשור, אך שאכן ימצאו כמעט בשלמות במבצרו של שלמנאסר - לכך היה מוגזם אף לצפות.