ב”תיארוך בעזרת פחמן רדיואקטיבי“מספר וליקובסקי על המאמצים שעשה לאורך שנים כדי שיבחנו את השחזור שלו בעזרת תיארוך בפחמן 14, ועל מספר ממצאים שאכן אישרו את תאריכי השחזור. כאן אנו ממשיכים את בקשתו באתגרי מחקר לחוקרים ולתלמידי מחקר.
בגלל זעזועי הטבע שאירעו לפי ”עולמות מתנגשים“ (במאה 15 ושוב במאה 7 לפסה"נ) שעלולים לשבש את הבדיקות בפחמן-14, ביקש וליקובסקי לתארך בצורה השוואתית (בלתי מכוילת) פריטים שע"פ השחזור שלו הם מאותה תקופה, וע"פ הכרונולוגיה המקובלת מפרידות ביניהם יותר מ- 500 שנה.
או, לחלופין, לבדוק את גילו של חומר אורגני מתקופה המרוחקת בכמה מאות שנים מהמאה השביעית לפסה"נ (שאז אירעו לדעתו זעזועי טבע הגדולים האחרונים שהשפעתם תפגום בדיוק של הבדיקה).
– בדיקה כזו נעשתה על חנוט מימי רעמסס השלישי, שלפי וליקובסקי (ראה ”גויי הים“)מלך במאה הרביעית, ולא השתים-עשרה כמקובל, והתוצאות אכן אישרו את התיארוך של השחזור לרעמסס השלישי. על כך מסופר בסוף ההקדמה ל“גויי הים“.
ביריחו, מצאה הארכיאולוגית קתלין קניון, חומה גדולה שהתמוטטה זמן קצר לאחר קץ הממלכה התיכונה במצרים. מאחר והכרונולוגיה המצרית המקובלת, מציבה את יציאת מצרים בימי הממלכה החדשה, טוענים הארכיאולוגים, שכאשר הגיעו בני ישראל לארץ וכבשו את יריחו, כבר לא היו שם חומות שתיפולנה.
ע"פ השחזור של וליקובסקי - יציאת מצרים אכן אירעה עם קץ הממלכה התיכונה, בהתאמה מלאה לממצאי החפירות ביריחו.
ב“תקופות בתוהו“ שימשו תהפוכות טבע שקטעו את מהלך ההיסטוריה נקודת פתיחה עבור סינכרון קורות המזרח הקדום.
ללא כל קשר למחקרו של וליקובסקי, מצא הארכיאולוג קלוד שפר, פרופסור בקולג‘ דה פרנס, במחקרו הארכיאולוגי סימנים לזעזועי טבע בקנה מידה נרחב בכל המזרח העתיק.
בראס שמרה שעל חוף סוריה מצא שפר סימנים מובהקים להרס נרחב בעטיים של אסונות טבע. שעה שביקר בחפירות טרויה, נוכח שפר שגם טרויה נהרסה על ידי גורמי טבע — וזאת כמה וכמה פעמים — באותם זמנים ממש בהם נהרסה ראס-שמרה הנמצאת כאלף ק“מ משם. כאשר בדק שפר את אתרי החפירות והדוחות הארכיאולוגיים של אתרי אסיה הקטנה מצא בכולם את אותם תיאורים. וכך גם בפרס ובקווקז.
וכך הגיע גם שפר לכלל הכרה שהעולם הקדמון זועזע על ידי תהפוכות טבע חוזרות ונשנות. הוא אף הגיע לאותו מספר תהפוכות טבע גדולות, ואף לאותם תאריכים יחסיים עבור התרחשויות אלה.
שפר ווליקובסקי הגיעו לאותם המסקנות בדרכים שונות לגמרי, ובכך היתה ערובה לכך שאכן הם התקרבו לאמת היסטורית.
בנימרוד, שהיתה מקום מפקדתו של שלמנאסר מלך אשור, ערך הארכיאולוג סר מלוואן חפירות ארכיאולוגיות (בשנת 1959). במקום נמצאו שנהבים מגולפים בסגנון מצרי קדום לשלמנאסר במאות שנים. החופרים לא השכילו להבין מדוע כל כך הרבה חפצי אומנות משנהב המשקפים סגנון מצרי קדום בהרבה לזמנו של שלמנאסר ממלאים את מפקדתו. את הסתירה פתרו הארכיאולוגים בסברה שלשלמנאסר היו ”בתי מלאכה לזיוף עתיקות“ על מנת לספק את דרישותיהם של קליאנטים עשירים ל‘ענתיקות‘ נוכריות.
אולם לפי השחזור ב"תקופות בתוהו", חפצי האומנות המצריים הללו אכן מתאימים לזמנו של שלמנאסר שקיבל אותם ממצרים.
בהרצאה בפני "הפורום ללמודי מוסמכים באוניברסיטת פרינסטון" ב-14 באוקטובר 1953, ניסחתי פעם נוספת את ציפיותי: "אני מצפה שכאשר יפוענחו הכתבים המינואים שנחשפו במיקני ימצאו שהם כתובים יוונית“.
חצי שנה בלבד לאחר מכן, ב-9 באפריל 1954, דווח ב"ניו-יורק טימס", בעמוד הראשון, שהכתב הקדום "שבמשך חמישים השנים האחרונות הביך את הארכיאולוגים והבלשנים, פוענח סוף סוף על ידי חובב - מיכאל ונטריס - אדריכל." להפתעתם של מלומדים רבים התברר שהלשון יוונית.
